עמוד הבית
תוכן העניינים
פרקים נבחרים
אודות המחבר
מטופלים וקוראים מגיבים
הזמנת הספר
מאמרים


שם מלא:


כתובת אימייל:


הודעה:

מטופלים וקוראים מגיבים

 


סרטן השד 
 
מוצאי שבת קודש ט"ו באדר ב' תשס"ח 22.3.08

לגובי שלום,

לפני כשנתיים וחצי גיליתי גידול בשד. הרפואה הקונבנציונאלית הציעה לי: ניתוח וטיפול כימי.  קראתי את ספרו של ד"ר יוסף ברנר ( יותר נכון עברתי על הספר, כי הוא עמוס באינפורמציה ולי הוא לא תמיד הובן). משפט אחד חשוב למדתי ממנו "על החולה לקחת אחריות על מחלתו".

בדרך נס ובעזרת ה' הגיע לידי ספרה של שרה חמו על ריפוי טבעי, והחלטתי לנסות ולהירפא רק בעזרת תזונה ושינוי אורך החיים, ומבלי להיזקק לרפואה הקונבנציונאלית; ניתוח וטיפולים כימיים. שינוי זה עורר את התנגדות רופא המשפחה, אך אני התעקשתי. במשך כשנה וחצי הרגשתי טוב מאוד, אבל הגידול נשאר . אני נלחצתי כאשר הופיע פצע מדמם, והבנתי שרק להישען על תזונה זה לא מספיק. ידידה טובה המליצה לי להתקשר לגובי וכך עשיתי.

גובי קיבל אותי מיד ונתן לי הרגשה מאוד טובה. הוא המליץ לי כיצד לטפל בפצע והציע תוספי מזון. כיום לאחר 4 חודשי טיפול אני מרגישה ב"ה טוב מאוד. אבל מה שחשוב לי ביותר שהגידול הצטמק והמרקם שלו גם הוא מתרכך. אני מקווה, בעזרת ה', שכך זה גם ימשיך.

על לציין שגובי עומד איתי בקשר מתמיד, והוא תמיד נענה לכל שאלה או בעיה. פרט לזה הוא נותן לי הרגשה טובה ונוטע בי בטחון בדרך, ועל כך אני מודה לו.

ברכה 

 
סרטן ממקור לא ידוע
 
אוגוסט 2007
 
רציתי לספר לך שביום הולדתי הייתי מאושפזת עם רמזים עבים מצד הרופאים שיש לי סרטן אלים באזור הבטן, והנה בא הסניטר לקחת אותי לביופסיה. אתה רק יכול לתאר לך מה הרגשתי. אני לא בחורה היסטרית, אך לפי האינפורמציה שקיבלתי וליקטתי מפי הרופאים לא היו בשורות טובות בפיהם, אלא נהפוך הוא בשורות שלא משאירות הרבה תקווה.
הרופא שהתמנה לקחת את הביופסיה הסתכל על הכרטיס שלי והיה הראשון ששם לב שזה תאריך יום ההולדת שלי, ובחיוך טוב לב איחל לי מזל טוב.....
לפני 20 שנה בערך בשנת 1988 נפטרה אמי כ- 12 שנים לאחר שחלתה בסרטן
(אני חליתי באותו גיל שבו חלתה אימי- 54 ). ידעתי לאורך השנים שלא השתנה הרבה בתחום הרפואי. עקבתי אחרי התפתחויות דרמתיות אך לא היו כאלה.
ידעתי שהכימותרפיה רק תסייע בעצירת המחלה אך לא בריפויה. יום לאחר הביופסיה שוחררתי הביתה ... דבר ראשון חשבתי שאם יש סיכוי שאצא מהמחלה, עלי לחפש פיתרון אלטרנטיבי באינטרנט, חיפשתי, קיוויתי...
רק התחילו חיי אחרי התבגרותם של ילדי, אחרי החובות שהיו על כתפי במשך 20 השנים האחרונות בהם גידלתי את ילדי לבד ללא עזרה מאף אחד...
שלחתי לבני הבכור, שהיה באותו זמן בארה"ב, אי-מייל שיחזור במהרה הביתה, מפני שאני חולת סרטן במצב מתקדם מאוד. תוך 3 ימים בני חזר לארץ, וליווה אותי בימי ושעותיי הקשות ביותר, ועל זה אני מודה לו מעומק ליבי. אם לא הוא לבטח לא הייתי מגיעה רחוק..... השארתי כבר צוואה לשני בני, והסברתי לו כל מה שעלי לעשות כאם בסוף דרכה.
לאחר כל זה התחילו חיפושי באינטרנט (גם ברכה בפני עצמה) והגעתי לכותרת גדולה מאירת עיניים "סרטן אפשר לנצח" יותר לא המשכתי לחפש. הייתה לי תחושה פנימית שמצאתי את אשר חיפשתי, ואכן ימים יעידו שכך הדבר.
מיד הוצאתי את מס' הטלפון שמצאתי באתר והתקשרתי. רציתי לקנות את הספר במהירות הכי גדולה ולהתחיל בהמלצות הטיפול ,סיפרתי שאני חולת סרטן, שרק לאחרונה נודע לי, ושאשמח לקנות את הספר. שאלתי את גובי האם הוא מכיר מרפא שעוסק ספציפית בסרטן הוא אמר "אני גם מטפל". יותר לא הייתי צריכה. שאלתי האם אפשר להגיע עכשיו ומיד, וגובי בחביבות האופיינית לו אמר כן בבקשה. נדלק אור בחיי אלה, אור גדול וזוהר ומזמין של תקווה...........
בני העמיס אותי על הרכב ונסענו לגובי עם המסמכים הרלוונטיים. קיבל אותנו בחור נעים, ללא גיל, עם חיוך אכפתי בעיניו. התקווה שלי רקמה עור וגידים למרות שלא ראיתי בעיניו תקווה גדולה. הסרטן שלי היה די מפושט, והשאיר פתח צר לתקווה, אך בני ואני ידענו שמכאן והלאה אנחנו ננצח. קיבלנו את כל ההנחיות מלווים בספר, ויצאנו משם עם תקווה גדולה... גובי עקב אחר ההתפתחויות ואני ידעתי שאני בידיים טובות.
לא אומר שהיו לי ימים קלים ,מי שחווה מחלה זו יודע... גם עם הטיפול זה לוקח זמן אין "הוקוס פוקוס" צריך רק להאמין (ויש במה ) ולהיות עקבי, לעבוד על פי ההנחיות לא לסטות ימינה או שמאלה. ראיתי מטופלת אחרת שהייתה בטיפולים וגם היא הגיעה לאותה מחלקה שלי. גם היא מצאה את גובי קיבלה את הנס ואת היכולת להציל את חייה, אך לא השתמשה בחבל ההצלה, ומצבה הולך ומתדרדר והיא הגיעה לקריסת מערכות. אמרתי לה תשתמשי... את תראי אחרי תקופת מה תרגישי את ההבדל. אך היא החליטה שזה קשה מידיי וכנראה ויתרה על חייה...
אני קיבלתי את הטיפולים הכימותרפיים הקשים ביותר אשר גורמים לנשירת שער, ליובש נוראי בפה ובגוף אך אפילו בזכות התוספים והאוכל המיוחד שקיבלתי מגובי לא סבלתי מכך. השיער אמנם התדלדל אך לא נשר, פי וגופי לא התייבשו כתוצאה מן הטיפול, הנזקים מן הטיפול מוזערו, וגם לא אבד לי חוש טעם כמו למרבית המטופלים .
אתמול 14/8/2007 קיבלתי תשובות נפלאות ,המרקרים שנלקחו הראו ירידה משמעותית בסרטן. חלק מהתוצאות הם על גבול הנורמה. מזה כשבועיים וחצי הפסקתי את הטיפול עם המורפיום. כבר שבועיים וחצי לא כואב לי כלום. אני מתחזקת מיום ליום. אפילו בחילות אין לי, ואיני לוקחת שום תרופה רק מה שקיבלתי ממך גובי שהצילו את חיי. אם לא היית חוקר ובודק את הנושא אני יודעת בפרוש שלא הייתי מחזיקה מעמד...
אני חיה ונושמת מתחזקת ומבריאה בזכותך ובזכות בני שהיה עמוד התווך עבורי בתקופה כה קשה.
בזכותך גובי אוכל לחגוג ימי הולדת רבים לראות את ילדי נישאים ולראות נכדים וליהנות מחיים ללא פחד יום יום שעה שעה .........
בזכותך ניצלו חיי. תודתי נשמעת כה קטנה אל מול המתנה הנפלאה שקיבלתי ממך החזרת לי את חיי תודה ושוב תודה.
 
מברכת אותך ואוהבת אותך
 
קטי
 

סרטן הנרתיק
 
דצמבר 2006
 
ברצוני לספר על המקרה של אימי, אותה אני מלווה בהתמודדותה עם "המחלה" מאז ספטמבר 2005.
הכול החל בחודש ספטמבר 2005, כאשר אני נזכר שכשבוע לפני גילוי "המחלה" צפינו במשחק הכדורגל של ישראל מול נבחרת, שאת שמה אני כבר לא זוכר. רק אמי, כשהיא לחוצה, ישבה במטבח וקראה שוב ושוב את הפרק על "סרטן הנרתיק", בספר רפואי שלא היה מבייש את "מלחמה ושלום". במחצית המשחק ,כאשר התפנינו ,שאלנו אותה מדוע היא מודאגת, והיא השיבה שהסימפטומים שלה תואמים לזה שבספר – אנחנו שסבלנו מקסימום משפעת ושברי הליכה אמרנו שזה שטויות ושהיא סתם מודאגת.
כשבוע לאחר מכן, אמי קיבלה את תוצאות הפאפ-סמיר, שקבעו לצערי שהיא צדקה. זה היה יום חמישי בערב. כולנו היינו אחוזי תזזית, ולא ידענו איך לעכל את הבשורה המרה – מה גם שלא ידענו כלום על המחלה, וקישרנו אותה אוטומטית למוות. אחי הצליח לקבוע פגישה למחרת בבוקר עם אבא של חבר שהוא אורולוג ולא אונקולוג, אך זה מה שהצלחנו להשיג בזמן כה קצר. הופענו אצלו למחרת הוא בדק בעין בלתי מזוינת וחיווה דעתו, שהגידול לא הגיע לרקטום ולכן המחלה לא במצב כה מתקדם. הוא המליץ לנו על שם של רופא מנתח. שמחים וטובי לבב מהחדשות היחסית טובות הלכנו לאכול צהריים במסעדה טובה והצלחנו לעבור את השבת. ביום ראשון בבוקר, הגענו לבית החולים, נפגשנו עם אותו פרופסור ודרשנו שהוא ינתח אותה, לאחר מעט "שכנועים" הוא הסכים בהנחה שהמצב נתיח.לקראת ערב הגיע עם סוללה של רופאים שבדקו את אמי ובגיבוי של סי.טי הלכנו לניתוח.
 
לאחר יומיים, אמי נכנסה לניתוח אשר הסתבך, וממנו יצאה רק בנס. לאחר "שבילתה" כשבוע נוסף בטיפול נמרץ, הועברה למחלקת נשים. שם התבשרנו ע"י הרופא  שבדיקות המעבדה יצאו שליליות, שהנגע הוסר אחת ולתמיד, ושאמי תוכל "לחזור ולרקוד" כדבריו לאחר שתעבור "שיפוצים" במחלקה האורולוגית בעקבות נזקי הניתוח הראשון. לאחר ניתוח ארוך נוסף, וחודש וחצי באורולוגית וסה"כ כחודשיים וחצי רצופים, אמי השתחררה מביה"ח פיזית ונפשית ולא הסתכלנו לאחור.
אמי בילתה באותו סופשבוע באילת, שם היא סבלה מחום גבוה, אך מזה כבר לא התרגשנו וכשהיא תחזור אמרנו נלך "לסגור עניינים עם הרופא" ועל הדרך נבדוק את עניין החום, אך העיקר שהכול מאחורינו.
בדיעבד התברר, שלא רק שלא היה זה הסוף, אלא רק ההתחלה. בבדיקות התגלה שהמחלה התקדמה והעוברנו "אחר כבוד" לטיפול הרופא האונקולוג- הלם לא קטן, שהרי עד אז נמנענו אפילו מלעבור ליד המחלקה האונקולוגית. הרופא היה "עדין עם אימי ועם עצמו" ודירג את המחלה כ-1-2, אך משיטוט באינטרנט גיליתי שזה יותר 3-4 ווידאתי את זה עם אותו רופא. הוא שלח אותנו לביה"ח אחר, ושם שלחו את אמי להקרנות " וכימותרפיה עבור הטעם".
 
במקביל, לאחר שנודע לי ורק לי בשלב זה שהמצב קשה חיפשתי אופציות אחרות.
בשיטוט באינטרנט הקלדתי את המילים "לנצח סרטן" בגוגל ובדרך נס האתר של גובי עלה ראשון ואליו נכנסתי , חרשתי את האתר מכף רגל ועד ראש ונכנסתי לפורום "טיפולים אלטרנטיביים בסרטן" באתר דוקטור'ס , שגובי ניהל בשעתו וקראתי את כל התגובות שם.  החלטתי ששווה לנסות להזמין את הספר בשלב זה. קיבלתי את הספר ביום שישי בבוקר, וקראתי כמעט את כולו בסוף השבוע. בנוסף נכנסתי לאינטרנט,
וקראתי על התוצאות הטובות (כאשר הטיפול נעשה בדבקות) של באדוויג, גרסון, וויגמור ועוד רבים וטובים, והתרשמתי מדרכי הטיפול שמאפשרות לך לשמור על איכות חיים טובה.
ביום ראשון בבוקר, הרמתי טלפון לגובי וביקשתי להיפגש בדחיפות וקבענו במהלך השבוע.
לפגישה הבאתי את אמי – בשעתיים שארכה הפגישה גובי הקשיב קשב רב לכל מה שעבר עלינו וגילה אמפתיה. בפן המעשי הדריך אותנו על תזונה נכונה ואורגנית כמה שניתן ועל תוספי מזון שעל אמי לצרוך.
בחודשיים הבאים בד בבד להקרנות ולכימותרפיה, אמי צרכה בקנאות את תוספי המזון שעזרו לה גם להתמודד עם נזקי הכימותרפיה – ספירות הדם של אמי כמעט לא ירדו, לא סבלה מהקאות וגם בחילות כמעט ולא היו לה.
 
לאחר חודשיים אימי נשלחה לבדיקת MRI של האגן. התוצאות היו בהחלט משביעות רצון. הגידול קטן מגודל של כדור טניס לממצא מחשיד בגודל של סנטימטר אחד. בפגישה עם האונקולוג, הוא טען שהממצא הזה יכול להיות בלוטת לימפה ואינו קשור לגידול והוסיף שבכל מקרה ישנו שיפור משמעותי.
בקרוב אנו צריכים לעשות בדיקת PET-CT נוספת, ואני מאמין ומקווה שהתוצאות תהיינה טובות.
גובי לאורך כל התקופה, הראה שהוא בנאדם חם וענה בסבלנות לכל הטלפונים, הדריך וכיוון, וגם כשלא היה מה לשאול התקשר ביוזמתו לשאול לשלומנו.
גובי, אני רוצה להודות לך מקרב לב על כל מה שעשית ועדיין עושה למעננו. אשמח להמליץ לאנשים אחרים ללכת גם בדרך הזאת, שכן לדעתי היא הדרך הנכונה.
 
דורון שושן
 

 
אדנוקרצינומה של הריאה
 
נובמבר 2006
 
 
מספוא אורגני או החיים (בריח) זבל
 
בגיל חמישים התחלתי לאכול דשא. טוב, לא בדיוק דשא, אך כך הייתה ההרגשה.
מסדר יום שכלל ארוחת בוקר של קפה ועוגה עברתי למשטר דיאטטי שבו המילים קפה, עוגה, פיצה ופלאפל אסורים ומוחלפים בביטויים הכוללים בתוכם את המילה 'אורגני'. זה נשמע אולי בריא ומעניין אך למעשה זה מתבטא בארוחות של כל מיני צמחים וסוגי דגן שאת שמם בכלל לא הכרתי לפני כן, או ליתר דיוק, הייתי בטוח שהם חלק מהמרכיבים של המספוא, עליו הסוסים מתענגים.
 
אך למה להלין? הרי אני בחרתי לאמץ אורח חיים זה.
אני, שבילדותי אכלתי רק 'ארוחות יוסי' - כך קראו במשפחה ל'ארוחות' שנהגתי לאכול, שהכילו רק חלבה, לחם, חמאת בוטנים ועוגה לקינוח – עברתי מיוזמתי לאכול 'מספוא'. והפלא ופלא, לא רק שאני מצליח לשרוד ללא עוגות, פסטה וגלידה, אני עוד מתרגל לזה ולא זקוק להזרקת הסוכרים היום יומית.
 
הכול החל לקראת גיל חמישים. בעיה חוזרת של זיהום בדרכי השתן שלחה אותי לאורולוג לבדיקת הערמונית. או כדברי רופאת המשפחה שלי: "זיהום בדרכי השתן זה מחלה לנשים בלבד, לגברים יש ערמונית". בדיקות אולטרא סאונד ואחרות הראו שהכול תקין, לגילי, וכך מצאתי את עצמי לפני כוס התרעלה הכרוכה בדיקת CT של דרכי השתן. מספר כוסות ממותקות, צילום CT, המתנה של מספר ימים ותוצאות המראות שהכול תקין מלבד 'משהוא קטן ולא ברור' בתחתית הריאה.
 
חזרתי עם 'המשהו הלא ברור' לרופאת המשפחה ואחרי צילום רנטגן שלא מצא שום דבר סוכם שאני בריא. 'סוכם' זו מילה מתאימה כי באמת לא נמצא שום דבר בצילום רנטגן ובאמת לא רציתי למצוא שום דבר כך, שהסכמנו שהייתה זו אזעקת שווא. במחשבה שנייה, 'התכחשות' היא אולי מילה מתאימה יותר.
 
השמש זרחה והחיים נראו ורודים ומאירים אך משהוא הציק לי, לא נתן לי לישון בשקט. לפתע גם נזכרתי שלפני כשנתיים השתבש לי משהוא בחוש הריח – בנסיעותינו לבקר  את אחי היינו עוברים ליד בריכת חימצון שמהריח שלה לא יכולנו להימלט. אך הנה, לפני כשנתיים, בתהליך איטי שלקח מספר חודשים, השתבש לי חוש הריח וניחוח הצחנה המבחיל התחלף בארומה מתקתקה. ייחסתי שינוי זה למשבר גיל החמישים הממשמש ובא והמשכתי הלאה.
 
אינני חובב בדיקות CT; רק מהבדיקות אפשר מבחינה סטטיסטית למות. צילום CT שווה ערך לכ- חמש מאות צילומי רנטגן של בית החזה כאשר צילום רנטגן של הריאות נחשב בעצמו לצילום עתיר קרינה. אז לעשות שני צילומי CT אחד אחר השני? זה נשמע כמו התאבדות; אך זה מה שעשיתי לאחר שבקשתי הפנייה לרופא ריאות והוא הפנה אותי מיידית לצילום CT ריאות. הצילום הפעם היה יבש, ללא שתייה, ולמחרת הייתי כבר בדרכי לנסיעת עסקים בשוויץ, נסיעה שתוכננה מראש עם פגישות שנקבעו מספר שבועות לפני כן.
 
נסיעות עסקים הן זמן טוב לחשבון נפש - בין הטיסות ובזמן הטיסות יש זמן רב להרהורים ומחשבות. החלטתי שמה שלא יהיה, יש צורך גם ליהנות מהנסיעה הזאת ולנצל את הזמן לרגיעה. החלטה במקומה, בראיה לאחור כי משדה התעופה נסעתי ולקחתי את תוצאות ה CT ומשם ישר לרופא ולאבחנה – יש צורך בניתוח מיידי.
 
התייעצות נוספת עם מומחה ריאות ועם מנתח, בדיקת PET CT ואני לפני ניתוח כריתת אונה עם ידיעה ברורה שהגידול ממאיר. את המחשבות של 'מה יהיה אחר הניתוח' אנו דוחים בשלב זה ומתרכזים בהכנות לניתוח ובטיפול באבא של אשתי, אותו אנו מביאים, יום לפני הניתוח שלי, לבית חולים (אחר) בעקבות התקף לב ואירוע מוחי. משאירים את חמי בבית חולים שלו ויוצאים לבית חולים שלי לרישום ובדיקות לפני ניתוח. הכול תקין ולמחרת בבוקר אני בניתוח.
 
חדר טיפול נמרץ יכול להיות גם מקום משעשע.
אני מתעורר מהניתוח מחובר לצינורות ומרותק למיטה. אני כבר כעשרים שעות לאחר הניתוח. אני מבין מהאחיות שההעברה לחדר תיערך בבוקר, בעוד מספר שעות,  ושלפני שיעבירו אותי לאשפוז רגיל ירחצו אותי קלות.
האחות שמטפלת בי נחמדה וצעירה; אני לא מצליח להירדם ומתעניין אם אפשר להקדים את הרחיצה. אין לאחיות הרבה עבודה והיא מסכימה ברצון. אך כאן מתעוררת האחות השנייה, מבוגרת יותר, וטוענת שזה התור שלה ושהיא רוצה לרחוץ אותי. הצעירה לא מוותרת והויכוח מתחמם ונהיה קולני למדי, בסיכומו הן מגיעות לפשרה – שתיהן תרחצנה אותי. וכך מתייצבות שתיהן למלאכת הרחיצה, הצעירה מקדימה והמבוגרת מאחורה ואני, מלא צינורות מכף רגל עד ראש,שוכב בתווך.
 
גם בבית חולים לא היה משעמם.
אני בחדרי, יום ראשון לאחר טיפול נמרץ, מחובר לנקזים ולאפידורל, רוצה ללכת לשירותים לצחצח שיניים לפני השינה. אני מדדה לשירותים עם כל הציוד ומגלה שם שהרצפה קצת רטובה. אבחון מהיר מגלה נזילה מצינור האסלה. בלי לחשוב הרבה אני מנסה לתקן את הנזילה ביד אחת. אך ההברגה שבורה והצינור מתחיל להתיז לכל עבר. אני בלחץ – אסור שהאזור בו מחט האפידורל תקועה בגב יירטב. אני מחזיק ביד אחת את הצינור הסורר וביד שנייה מצלצל בפעמון לאחות – אך אף אחד לא מגיע לעזרה. לאחר זמן מה אני מזהה שהכפתור שלחצתי עליו הוא למעשה כפתור ביטול הקריאה; אני מוצא את פעמון החירום ומזעיק את האחות. האחות מגיעה, רואה את מצבי ונכנסת ללחץ - היא חוששת להירטב. אחרי מאמצי שכנוע היא נכנסת ואני סוף סוף מחוץ לשירותים רטוב מכף רגל עד... תחבושת האפידורל, לא כולל, למזלי.
 
ונחזור לנושא שלנו. מה עושים לאחר ניתוח? הרי ידוע לכל שגם אחרי שמוציאים במלואו את הגידול יש סיכוי שנשארו גרורות קטנות בגוף; ויותר מכך, ידוע שלאחר ניתוח קצב הפעילות של הגרורות, במידה והן קיימות, גדול הרבה יותר. איך חיים עם עובדות אלו?
הרופאים ממליצים על כימותראפיה מונעת - טיפול הפוגע בתאים הממאירים בגוף אך גם בתאים לא ממאירים ובמערכת החיסון. רופאים אלטרנטיביים ממליצים על מגוון שונה של טיפולים, כמוסות ושיקויים למיניהם לחיזוק המערכת החיסונית, ואני - רק רוצה לחזור הביתה בשלום. עוד התייעצויות, עוד ספרים לקרוא, חרישה של האינטרנט והכיוון מתחיל להתגבש – יש צורך בשינוי, שינוי כלשהוא.
אם כתוצאה ממהלך חיי עד כה הגעתי לגידול ממאיר בגיל חמישים, הרי יש סיכוי שאם אבחר בכיוון אחר לא אגיע שוב לאותו רחוב ללא מוצא; נשמע הגיוני, לא?
 
התעמקות נוספת בנושא ואני מבין שתאים ממאירים נוצרים כל הזמן בגוף ושהמערכת החיסונית משמידה אותם מיד. הגידולים הממאירים נוצרים כאשר כתוצאה מחולשה של המערכת החיסונית, חולשה הבאה יחד עם תנאים סביבתיים בעיתיים; במקרים אלו המערכת החיסונית לא מצליחה לטפל בתאים הממאירים והם מתפתחים לגידול ממאיר. הכיוון אם כן צריך להיות כדלקמן – להשמיד את מרכז הרשע, להוציא את הגידול הממאיר, ולחזק את המערכת החיסונית במאבקה בגרורות ובתאים הממאירים.
 
את הגידול הוצאנו, אך איך דואגים למערכת החיסונית? אני לא מעשן ומימי לא עישנתי אך אני כמו כולם - מעשן פסיבי. לעבור לגור באלפיים השוויצרים? ביער השחור בגרמניה או בניו-זילנד? – לא בא בחשבון. אז מה עושים?
הפיתרון – דואגים ראשית כל לא להכניס לגוף רעלים מיותרים, בכדי להקל על המערכת החיסונית, ולאכול מאכלים התומכים במאבק הגוף נגד הגידולים הממאירים.
 
אני בחרתי בדיאטת Budwig, שמלבד 'מספוא' מספקת גם הרבה אומגה שלוש לגוף ושלא כרוכה בחוקנים או משטר ארוחות של מיצים בלבד. אני לא יודע אם הדיאטה עוזרת או לא; את זה אפשר יהיה לדעת רק בדיעבד במקרה שהיא לא עזרה; אך היא כן חוללה ניסים אצל,,, שכנים וחברים שלנו שבאו לראות את הפלא החדש ואימצו חלקים מהדיאטה לעצמם.
אני לא רופא, ה- PhD המצורף לשמי זה רק ראשי תיבות של Doctor of Philosophy, אך אני כן מבחין בשינויים לטובה גם אצלי. בעיית היובש בעור ממנה סבלתי עשרות שנים – נעלמה, מקרי צרבת – כמעט ולא קיימים יותר, ומה בקשר לשלפוחית שתן עצבנית? – מי מהמבוגרים לא התנסה בקימה בלילה לשירותים? - אני מוצא את עצמי כיום, 'שוכח' ללכת לשירותים.
 
ומה עם ריח הצחנה מאגן החימצון? אחד הבעיות בגידולים ממאירים הוא שאין כמעט דרך לראות אם יש גידול קטנטן או גרורות קטנות. במקרה שלי – גידול בריאות – לא סבלתי מכלום לפני הניתוח; שום תמרור אזהרה. וכך אני מוצא את עצמי, חודשיים אחר הניתוח תוהה אם הגרורות לא מתפשטות עכשיו על אף הניתוח והדיאטה. לעשות בדיקת ?CT - זה מוקדם מדי - CT לא יגלה גרורות קטנות.  בלית ברירה אני לוקח את המכונית ונוסע ל... אגן החמצון.
אני לא יודע אם הניתוח הצליח להשמיד את הגידול והגרורות או לא אך אני כן יודע שהוא הצליח להחזיר לי את ריח הצחנה מבריכות החמצון. ואני נהנה מכל נשימה, 'מתענג' מריח הצחנה, כי מבחינתי כיום זה המדד היחידי להיותי בריא.
 
גובי, תודות מקרב לב לעצות הטובות ולטיפול המתמשך.
 
יוסי
 

 
סרטן הערמונית
 
‏אוקטובר 06
 
אני גבר בן 60. ביולי 2005 התברר לי שבבדיקת ביופסיה של הערמונית נמצא ממצא חיובי, כלומר הערמונית נגועה בסרטן.
 
לביופסיה נשלחתי על ידי האורולוג, למרות שהערך המוחלט של בדיקת ה PSA עמד על 1.5 בלבד. הסיבה לחשד הייתה שבשנה שלפני הבדיקה ה PSA עלה בכ 0.75. זה נחשב לקצב עליה מהיר ומעורר חשד.
 
כמו רבים ממאובחני סרטן הערמונית, לא חשתי בשום סממנים גופניים שיעידו / יזהירו מהתפתחות כזאת.
 
מתוך קריאה בספרים ובאינטרנט, למדתי שכל הטיפולים הקונבנציונאליים המתאימים למקרה שלי, כרוכים ב"המתת" הערמונית. קיימות שיטות שונות לביצוע פעולה זו:
-         כריתה רדיקלית
-         הקרנות חיצוניות
-         ברכיותרפיה (החדרת גרגירים רדיואקטיביים לערמונית)
-         חימום (באולטרסאונד) – שיטה מאוד חדשה בארץ
 
בכל השיטות הנ"ל יש סיכויי הצלחה נמוכים מ100% ויש גם סיכויים לא זניחים לפגיעה בתפקודי חיים וסכנה לפגיעה באיכות החיים.
 
לאור אלו ולאור ההערכה (כולה שלי) שמצבי איננו מאוד מתקדם, החלטתי שאינני צריך למהר עם טיפולים כאלו. ניצלתי את הזמן וחיפשתי פתרונות נוספים.
 
עד מהרה מצאתי את האתר של גובי באינטרנט, בו מוצג גם ספרו – "סרטן אפשר לנצח".
 
בנובמבר 2005 הייתי בפגישה אצל גובי והתחלתי לפעול לפי המלצותיו.
זמן קצר לאחר מכן, באמצע נובמבר, בדקתי את ה PSA – לאכזבתי הערך עמד על 2.6 שזו עליה חדה מהערך הקודם (1.5). אז למדתי, שאף אחד מהרופאים לא טרח לעדכן אותי כי ידוע, שבעקבות הביופסיה, שכרוכה כמובן בדקירות בערמונית, ערכי הPSA "מזנקים" לערכים גבוהים מאוד, ולאחר מכן דועכים חזרה לערכים שהיו מתקבלים ללא הביופסיה.
 
מאמצע נובמבר 2005 ועד סוף ספטמבר 2006 ערכתי מספר בדיקות PSA – כל שלשה חודשים בערך – התוצאות הראו ירידה רצופה באופן ליניארי של ערכי ה PSA מ 2.6 עד ערך של 0.59 בבדיקה האחרונה.
בדיקות כלליות מעידות על שיפור גם במדדים אחרים של הבריאות כגון כולסטרול.
 
ההמלצות של גובי עבורי בנויות מארבעה חלקים עקריים:
-         מזון צמחוני אורגאני, שתית מיץ ירקות ופירות וצריכת דגי ים צפוני.
-         הימנעות מקפה, מזון מתועש, סוכרים מזוקקים, מזונות גליקימיים ועוד... 
-         שימוש בשמן פשתן עם קוטג' או יוגורט (על פי ד"ר באדוויג).
-         נטילת תוספי מזון שונים.
 
במקרה האישי שלי (ואני מניח שזה מותאם אישית ושונה ממטופל למטופל), הגישה של גובי הייתה "ליברלית", המזון היה אורגאני ברובו, אני כללתי גם עוף וארבע ביצים בשבוע. כמו כן מדי פעם אני גם צורך בשר בקר.
 
במגבלות הללו הצלחתי להרכיב מגוון רחב של ארוחות משביעות וטעימות. למעשה, לעיתים הקושי הוא בכך שכמויות המזון שאני צריך לצרוך גדולות מקיבולתי, ואז אני "מדלג" על ארוחה.
במשך כל התקופה אני מרגיש מצוין, עוסק הרבה בספורט ובעיקר אינני מרגיש חולה או שיש לי כלל בעיה מיוחדת.
 
אני ממשיך לנהוג על פי אותן המלצות בתקווה להמשיך ולהפחית את ה PSA.
 
ש.ע.

סרטן ריאות (מסוג תאים גדולים)

אוגוסט 2006

במאי 2004 ,בעקבות צילום ריאות שיגרתי, התגלה אצלי גידול סרטני ( 9X4 ס"מ) באונה שמאלית תחתונה. פרט לכך הגוף היה נקי לחלוטין.
הובהלתי לניתוח והאונה נכרתה. עברתי טיפול כימותרפי ונכנסתי למעקב צמוד.
בתחילת 2006 ,בעקבות בדיקת סי.טי. התגלו ממצאים בשתי הריאות .
על פי הפענוח :"ממצאים רבים בשתי הריאות אופייני לפיזור משני", כלומר התפתחו גרורות בשתי הריאות. עברתי מס' בדיקות, ה-סי.טי. האחרון בוצע ביוני 2006, הגרורות היו קטנות מאוד מתחת לתחום אפשרות המדידה ועל פי החלטת האונקולוגים ועל דעתי, הוחלט לדחות טיפול כימותרפי להמתין כחודשיים ולראות התפתחויות.
 
בהמלצת מכר, שהיה בטיפול אצל גובי, קניתי את הספר" סרטן אפשר לנצח" התרשמתי עמוקות וקבעתי פגישה עם גובי. לפגישה הלכתי בידיעתם המלאה של האונקולוגים המטפלים, ואני מוכרחה לציין ללא "ברכת הדרך" אך ללא התנגדות!
מצאתי אדם בעל ידע נרחב ומופלא ברזי המחלה, דרכי הטיפול הקונבנציונאלי, ומאידך ידע אינסופי בתחום הטיפול האונקולוגי-אלטרנטיבי, תזונה, תוספים, מחקרים טיפולים בעולם וכו'. בנוסף, מצאתי אדם קשוב, מבין, רגיש, שותף לעובר על המטופל ובעל נכונות אינסופית לעזור. בהמלצתו ועל פי הנחיותיו לתזונה ותוספים המותאמים למקרה שלי, התחלתי בטיפול אורגאני טבעי כאשר משך כל התקופה היינו בקשר קבוע.
 
באוגוסט 2006, כ-6 שבועות מתחילת הטיפול עברתי בדיקת סי.טי. נוספת. תוצאות הבדיקה והדו"ח ציינו במפורש "ספק קשריות זעירות בודדות באונות העליונות.....ממצאים אלו פחתו בהשוואה לבדיקה קודמת".
האונקולוגים התקשו להאמין וביקשו לבדוק בעצמם את כל הדיסקים של בדיקות ה-סי.טי. מאז הניתוח ועד ה-סי.טי האחרון. לאחר בדיקה מדוקדקת שארכה כמה ימים קבעו חד משמעית כי אכן, הממצאים פחתו משמעותית והנותרים ללא שינוי!
אין לי כל ספק שההטבה במצב המחלה הייתה כתוצאה מהטיפול של גובי. לדעתי כל מילה נוספת מיותרת!
 
ה-סי.טי. הבא נקבע לאמצע נובמבר 2006 . אני ממשיכה בדבקות בטיפול, מרגישה מצוין ויודעת בביטחון מלא שאני בידיים הטובות ביותר.
 
 
ענתי ח.ש.
אוגוסט 2006

ליומיוסרקומה
 
תמוז תשס''ו/יולי 2006
 
בס"ד,
 
לפני כשנתיים התגלה אצלי באקראי ליומיוסרקומה בבטן.
לאחר התיעצויות שונות החליטו לנתח. הניתוח הצליח, אלא שלאחר שלושה חודשים התגלתה חזרה של הגידול.
התיעצנו שוב והסתובבנו בין רופאים קונבנציונלים לבין רופאים ומטפלים אלטרנטיביים, ובחסדי שמים זכינו להכיר את מר שלמה גוברמן, המכנה עצמו בשם גובי.
בשלב ראשון קראנו את ספרו "סרטן אפשר לנצח", המעורר התפעלות בהיקף החומר והידע אותו הוא כולל, בסגנונו הבהיר והממצה, ובעידוד הרב שאפשר לשאוב ממנו.
בשלב הבא, קבענו כמובן פגישה עם גובי, שכבר בטלפון, ניסה לבוא לקראתנו, ולהתגמש לפי העיתוי הנוח לנו...
התגלה בפנינו אדם מיוחד במינו, חיוני, לבבי, אמיתי, ישר וצנוע. אדם שהציב לו למטרה הצלת חיי אדם, ובדרך היפה ביותר.
יש לו קשרים עם הרבה בעלי מקצוע בחו"ל ואינו נמנע מלהתיעץ עם כל מי שיכול לעזור לו.
גובי אומר את דעתו כשנשאל, אך יחד עם זאת, מכבד את החלטות המטופלים, ועוזר לכל אחד בדרך בה בחר.
בתחילה החלטנו לנסות מספר טיפולים כימותרפיים. גם אז קיבלנו תמיכה מלאה מגובי ע"י תוספים מיוחדים המחזקים את הגוף ואת המערכת החיסונית, תוך עצות רבות ממה כדאי להמנע באותה תקופה, ומה יכול להקל. כל התקופה לא חסך בטלפונים לשאול איך המרגש, במה אפשר עוד לעזור, ועודד בלי סוף (ואגב, התקופה עברה יחסית בקלות וללא נזקים). לאחר חמישה טיפולים כימותרפיים וניתוח נוסף, שלא נראו כפתרון הולם, החלטנו (שוב בהרבה התיעצות) שלא להמשיך בדרך הקונבנציונלית.
פנינו לגובי בבקשה לקחת על עצמו את כל הטיפול. שוב ישבנו בביתו, ככל הנדרש, והוא הסביר לנו בסבלנות האופינית לו את כל סדר היום החדש (מערך שבנה טרם בואנו). התאים את הכל להרגלי החיים שלנו, עודד וחיזק, ולא הפסיק, בימים ובחודשים שלאחר מכן, להתקשר לעיתים מאד קרובות, לשאול איך מסתדרים עם התזונה החדשה, עם התוספים השונים, וענה לאינסוף שאלות, עד שהובהר הכל לאשורו.
מאז חלפה לה שנה, בה הייתי בפעילות מלאה ואף יותר, למרות שהגידול לא נעלם לגמרי.
כעת החליט גובי, מסיבות שונות, לערוך שינויים בתוספי המזון, כדי לנסות לקבל תוצאות טובות יותר בעז"ה. כל זאת עשה דרך הטלפון, מבלי להטריח אותנו, חס וחלילה, ולגרום להוצאות נוספות.
העידוד, המילים הטובות והתקוות שהוא נוטע, עוזרים לעמוד בניסיון, נותנים כוחות להתמודד, ובעז"ה להוושע. יברכהו ד' שיראה יחד עם אשתו הרבה נחת מכל צאצאיו, וימשיך להיות שליח טוב ולהביא מרפא לחולי ישראל.
 
נ.ת.
 

סרטן קשקשי של הלשון (Squamous Cell Carcinoma)
 
יוני 2006
 
לפני כשנה אובחן אצלי גידול סרטני מסוג SCC בלשון. לאחר שנותחתי להסרת הגידול, פניתי לחפש מידע על אפשרויות לטיפול מונע שלא בתחום הקונוונציונלי.
במהלך חיפושי באינטרנט נפגשתי עם האתר של גובי, והזמנתי את ספרו. מיד כשהתחלתי לעיין בו, ראיתי כי לפני אוצר בלום הכולל מידע רב על מגוון רב על סוגי גידולים ואופני הטיפול בהם. מתוך הספר אימצתי מספר שיטות: באדוויג (קוטג' ושמן פשתן, טחינת זרעוני פשתן), אן ןיגמור (עשב חיטה). כמו כן, שיניתי הרגלי תזונה, תוך מתן עדיפות לפי המומלץ בפרק על תזונה אנטי סרטנית (למשל: אספרגוס, גזר, אשכולית אדומה, אומגה 3 ועוד ועוד). חלק מהדברים אומצו גם ע"י שאר בני משפחתי, וכיום כולנו אוכלים זרעוני פשתן טחונים ואשתי שותה מיץ עשב חיטה. מאז, הספר מומלץ על ידי לכל אחד ובפרט לחולי סרטן.

מעבר לערכו וחשיבותו של הספר, הכרתי גם את גובי כמטפל, ומצאתי אדם רחב אופקים, סימפטי ואיכפתניק, יודע להקשיב וסבלן.  גובי מקפיד לשמור אתי על קשר שוטף, להתעניין בשלומי ולעדכן.
לא מזמן, כאשר נתקל במידע חדש הנוגע לגידול הספציפי שלי, התקשר מיד למסור לי את המידע.
אני מרגיש מצוין, ובדיקות המעקב שאני עובר גם הן  טובות.  אני מאמין בכל לב, שחלק ניכר מכך הנו בזכותך גובי! ישר כוח! אשמח לסייע בעצה ובעידוד לכל אחד. מספר הטלפון שלי נמצא אצל גובי.

איציק ג.
 
הערותיו של שלמה גוברמן:
מעבר לתזונה האנטי-סרטנית שהותאמה למטופל, החומר העיקרי בו נעשה שימוש במקרה של איציק ג. הוא: benzaldehyde. החומר הנוזלי מופק משקדים מרים, ונמצא יעיל ביותר בסוגים שונים של סרטנים ובמיוחד בסרטן קשקשי (SCC).
 
 

 
עמוד הבית | תוכן העניינים | פרקים נבחרים | אודות המחבר | מטופלים וקוראים מגיבים | הזמנת הספר | מאמרים
 כל הזכויות שמורות לשלמה גוברמן Copyright © 2010  טלפון להזמנת הספר: 7403031 09   
 בניית אתרים